והייתה שם בהרי הקווקז
הרוח משוטטת והיו להקות הזאבים
נאספות ויללות צבעו את הכפור
בשיגעון אדום של רעב.
עלים ניתקו משיחים כפופי רוח,
הסתחררו באומללות ונעו כמטבעות,
נרדפים התפזרו,
על הדרך שסופה אַיִן.
הרוח דבקה בשיירת
ההולכים כאבק לבגד,
נטפלה לחלשים,
זינבה בהם, לא מרפה.
ההולכים בראש, מיטיבי
ניגון, יודעי שְחוֹק וּרְקוֹד,
היו עמוד הֶעָנן במחנה.
והנִשְרכים?
לא היה להם עמוד האש,
לסְכוֹר
את פי
הרוח.
הצהרת הנישום חלק ב
אני מבקש לי את זכות התגובה. אני החתול דנן. הגברת הזו קצת התבלבלה בין המידע על המין שלי ויכולותיו לבין מצבי כעת. אמנם מבחינה אבולוציונית
4 ?אוגוסט 2020
לפוסט הזה יש 3 תגובות
תודה רבה אחותי. את מכירה את מה שאני כותבת בפרוזה. זה התחיל מהשיר הזה.
מציעה לך לכתוב סיפור אהבה קווקזי זה יהיה נפלא
אחותי רחלי שיריך מתנגנים לי גם בלי מנגינה כל כך יפים. המילים נרקמות בשיר בחוטי זהב ומעטרים את הדף באהבה