הבלוג

והייתה שם בהרי הקווקז
הרוח משוטטת והיו להקות הזאבים
נאספות ויללות צבעו את הכפור
בשיגעון אדום של רעב.
עלים ניתקו משיחים כפופי רוח,
הסתחררו באומללות ונעו כמטבעות,
נרדפים התפזרו,
על הדרך שסופה אַיִן.
הרוח דבקה בשיירת
ההולכים כאבק לבגד,
נטפלה לחלשים,
זינבה בהם, לא מרפה.
ההולכים בראש, מיטיבי
ניגון, יודעי שְחוֹק וּרְקוֹד,
היו עמוד הֶעָנן במחנה.
והנִשְרכים?
לא היה להם עמוד האש,
לסְכוֹר
את פי
הרוח.
 
 
 
 
 
 

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. inhoren

    תודה רבה אחותי. את מכירה את מה שאני כותבת בפרוזה. זה התחיל מהשיר הזה.

    1. טלי חפץ

      מציעה לך לכתוב סיפור אהבה קווקזי זה יהיה נפלא

  2. טלי חפץ

    אחותי רחלי שיריך מתנגנים לי גם בלי מנגינה כל כך יפים. המילים נרקמות בשיר בחוטי זהב ומעטרים את הדף באהבה

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

רשימות נוספות שאולי תאהבו:

הצהרת הנישום חלק ב

אני מבקש לי את זכות התגובה. אני החתול דנן. הגברת הזו קצת התבלבלה בין המידע על המין שלי ויכולותיו לבין מצבי כעת. אמנם מבחינה אבולוציונית

קרא עוד »

הצהרת הנישום חלק א

כעת משב רוח מלאכותי של מאוורר תקרה במרפסת הפתוחה בחצר. אלמלא זה, שמונים וחמישה אחוזי הלחות היו מכריעים אותי תחתיהם. פעם זה היה אפשרי, אבל

קרא עוד »

מלה בתוך הרפרוף

* מְחַפֶּשֶׂת מִלָּה בְּתוֹךְ הָרִפְרוּף יוֹם-יוֹם אוֹרֶבֶת בֵּין הַדְּרוֹרִים  לְחוֹחִית אַחַת וִיחִידָה.

קרא עוד »