קישורים

עדות Testimony

Testimony               \ Rachel Madar, Ho Me O Sta

Someone was here

left something behind.

Autumn’s air passes from the table

to a bare leg.

In front of the window inside of the cypress

a falcon watches and screams.

On the open balcony with the dog,

posture doesn’t matter much.

© Translated by Gili Haimovich

עדות            / רחל מדר מתוך הו מי או סתה
מִישֶׁהוּ הָיהָ כָּאן
הִשְׁאִיר אַחֲרָיו דְּבַר מָה.
אֲוִיר סְתָו עוֹבֵר בֵּין הַשֻּׁלְחָן
לְרֶגֶל חֲשׂוּפָה.
מוּל חַלּוֹן הַבְּרוֹשׁ
הַבַּז מַשְׁקִיף וְצוֹוֵחַ.
בַּמִּרְפֶּסֶת הַפְּתוּחָה עִם הַכֶּלֶב,
לֹא כָּל כָּךְ מְשַׁנָּה הַתְּנוּחָה.

2012-08-09 09.34.15.jpg

 

צב הים מביט בקרקעית

20.9.18

אני יודע שאני צב ים גדול ששוחה לאט ובכל זאת קצת מוזר לי שאני חבוש בכובע ומשקפיים כחולים.

האם שמעתם שצבים יכולים לישון תוך כדי שחייה – אז זה נכון, יש אפשרות כזו והיא מאוד נעימה.

היום הרשיתי לעצמי קצת לישון וקצת להביט בקרקעית. בשעת הבוקר לפני הזריחה היו המים משתקפים בצבע תכלת בקרקעית והיא נראתה שקטה ללא הפרעה כלשהי. עם זריחת השמש התחילו להתרקם על הקרקעית מעין ריבועים ומעויינים של אור, הם יצרו רשת עדינה שנחה על הקרקעית. אולי נחה זה לא כל כך מדוייק. הרשת נחה צפה והתנודדה. זה היה לפעמים ממש צהוב ואחר כך יותר בהיר כמו צבע מלאכותי שמאירים לפעמים בלילות משרשרות של נורות לבנות. לא כל הזמן בחנתי את רשת האור כי רציתי יותר לעצום עיניים ולספור בריכות. אחרי מספר ארבע עשרה כבר לא הרגשתי לאות ולא רצון לנוח. שוב הקרקעית הביטה בי וכעת חזרה לצבע התכלכל שלה. רשת המעויינים הזהובים התרחקה ממני לכיוון מזרח. רק בהרמת הראש מעל למים לנשימה הזהיב הכל מסביב והייתה שמחה באור הזה שהתפתח מחדש כאילו לא זרח מיליוני שנה קודם.

 

 

20180903_100101 (1)

קאסר אל יהוד

אני יכולה לדמיין את עצמי באחת המערות שבאזור קאסר אל יהוד. זהו מקומה של ראשית הנזירות הנוצרית בארץ ישראל.

אבק לבן, כוכים בסלע – למעשה דירות קטנות.

זריחה מהרי מואב על צמחיית המדבר והנמר הממהר להיעלם ושני יעלים שהתקרבו אל הנחל.

בוודאי שהייתי סובלת מחום ומיתושים וזבובים אבל מה עם הבדידות? איך אפשר לדמיין ניתוק כזה?

ימים של סופות חול ויובש ועבודה על כתבי יד.

האם הייתה שם מוסיקה ואם כן באילו כלים הם ניגנו?

יכול להיות שהיו בלאורות שלידי אנשים עם שמות מוזרים כמו: יאזון או נוח.

ליד הירדן היינו נכנסים לטבול אחת לכמה זמן. נכנסים בשביל שיצרו משפחות של חזירים בתוך הסבך ונרמזים על מציאותם של זמירי הירדן בקול החלול ההוא. האם היו שם גם כפרים של חקלאים? האם קרוב ליריחו גידלו אז עדיין את האפרסמון?

האם אנחנו כת או קהילה?

האם אנחנו מקבלים אלינו אנשים חדשים?

פֻרֵידִיס فـُرَيـْدِيس

הכפר כמו אורגניזם צומח, כמו מושבת אלמוגים מלבלבת. בתי הכפר נבנים ומטפסים על ההר. צבע בז' לבית אחד ואחר בתכלת ובצד אחד בצבע חול אדמדם ועוד בית גדול יותר בצבע תכלת-אפור. קרני השמש מוטות כעת מצד מערב ומזהיבות כל מה שהן פוגשות.

הבתים הגבוהים משקיפים אל בריכות הדגים של מעגן מיכאל שם אנפות צועדות רגל אחר רגל במים עד הברכיים ומטות צוואר בלטישת עין אל הדג שתכנן לברוח.

11

אדמה אפוייה בשדה ועץ שיזף אחד

לפני שבע שנים ( 5.9.11) העץ עמד בלב השדה ולא היה ברור אם יוחלף באתר בנייה. צבע האדמה נראה אפוי מאוד בסוף הקיץ. אנשים שמו דחלילים בשדות. מה הם חשבו? הדחלילים כל כך דחליליים שנראה כי הציפורים מחייכות.

שיזף                 / רחל מדר מתוך שירת האדמה

 

אַתָּה, שֶׁהָיִיתָ לָנוּ לִנְאַת מִדְבָּר

בִּפְרִי חֲמַצְמַץ–תַּפּוּחִי,

הִתְגַּלְגַּלְתָּ בְּפִינוּ בְּטַעַם חֵטְא

בָּעֲשִׂירִי בְּתִשְׁרֵי.