Reindeer \ rachel madar

Reindeer  flaring with their nostrils, galloping ahead,

and the air silvery by heavy-laden snowier trees.

I kneading dough for cake facing the kitchen window

That open to the sirocco steam,

Holdings my feet strongly not galloping towards them.

translated by rachel madar

איילי הצפון   / רחל מדר מתוך שירת האדמה.

אַיְּלֵי הַצָּפוֹן רוֹשְׁפִים בִּנְחִירֵיהֶם בִּשְׁעָטָה קָדִימָה
וְהָאֲוִיר מֻכְסָף מֵעֵצִים מֻכְבָּדִים בְּשֶׁלֶג.

אֲנִי לָשָׁה בָּצֵק לְעוּגָה מוּל חַלּוֹן הַמִּטְבָּח
הַפָּתוּחַ לְהֶבֶל הַחַמְסִין,

מַחְזִיקָה חָזָק אֶת רַגְלַי שֶׁלֹּא לִדְהֹר אֲלֵיהֶם.

nintchdbpict000288927505

Tiberias Looks at the Kinnereth \Rachel Madar

A street opens an eye

looks ahead and sees:

the water’s scales sways,

shines.

The lake Kinnereth’s scales

are blinking to the street,

hinting

and in return it falls in their trap

today

The same as yesterday.

© Translated by Gili Haimovich

טבריה מביטה בכנרת     / רחל מדר מתוך הו מי או סתה
רְחוֹב פּוֹקֵחַ עַיִן
מַבִּיט ישָָׁר וְרוֹאֶה:
קַשְׂקֶשֶׂת מַיִם מִתְנַדְנֶדֶת,
נוֹצֶצֶת.
קַשְׂקַשֵּׂי אֲגַם כִּנֶּרֶת
מְעַפְעֲפִים לָרְחוֹב,
רוֹמְזִים
וְזֶה נוֹפֵל בְּרִשְׁתָּם
גַּם הַיּוֹם,
כְּאֶתְמוֹל.

* \rachel madar

הו מי או סתה

rachel Madar, Ho Me O Sta, Poems, iton 77

*

Very early it was,

I trod and shed my dress.

It dragged behind crumbled like exfoliation.

Naked and erect I stood,

in front of the pink Tur'an.

Very early it was,

before Tiberius revealed itself to the sun.

© Translated by Gili Haimovich

  •  / רחל מדר מתוך הו מי או סתה

הָיהָ מֻקְדָּם מְאוֹד,
צָעַדְתִּי וְהִשַּׁלְתִּי שִׂמְלָתִי.
זוֹ נִגְרְרָה אַחֲרַי מְרֻסֶּקֶת כְּשַׁלֶּכֶת.
עָמַדְתִּי עֵירֻמָּה וּזְקוּפָה,
מִמּוּל לַטּוּרְעָן הַוּרָֹד.
הָיהָ מֻקְדָּם מְאוֹד,
לִפְנֵי שֶׁטְּבֶרְיהָ גִּלְּתָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

*

כאן חוף לרחצה אסורה,

לא מעניין… ראית את הפליקן?

נראה כי קו המים הוזח

שבר שמאלה לצד מערב.

רעד פה מקודם הכל, אבנים…

תזוז לי קצת שאראה את

הכתום שהזריח והתפזר במוהל השמים.

 

שבר של משטח… החלקה! החלקה!

איך היינו עומדים, מנסים ללכת כמו Basilliscus plumifrons.

בלי נוסטלגיה, רק שלא ניקבר

חיים, עסוקים בעצמנו.

רצית שישימו לב, שיצילו…אבל

הם עוד יתפסו אותנו, זוז!

 

סביר בסבירות גבוהה, זה מה שזה היה,

והיינו מוכנים…אל תדרכי שם!

טוב! טוב!

ראית יופי כזה? ככה כמו בסדום

יופי מתופת, מעוצב,

יופי אולימפי. אלוהים!

צריך לכתוב שוב את תהילים.

 

אין לדעת איפה לדרוך, מים נמתחים לצדדים

איך פעם הצבאים רצו בשדות,

פעם אחר פעם הם רצו.

כן, היה להם את כל הזמן שבעולם ללעוס את העשב.

רק שזה לא עוזר להם עכשיו, מול…

מה? מה אתה אומר? גאררר..ר.ר

יש לי בחילה, את מריחה ?

מה? מה אתה מריח?

קצת מזכיר את המרחצאות הרומיים,! לא זה בא לכיוון

שלנו!        אנחנו נמות?

אם לא אז נתבשל כהוגן. בואי נעקוב אחרי העפרונים!

נרוץ! יש עוד זמן… נרוץ!

יש עוד זמן?

זו בחליפה הוורודה

זו ההיא  בחליפה הוורודה,

נראית ילדה אבל סביר שהיא אישה.

קולה עולה ויורד במנגינה.

כולם רואים אותה,

היא דואגת לבלוט

בבגד ורוד,

וקול מתנגן.

תופסת מבטים כמו

ציידת ראשים.

היא לא חדשה בסביבה.

הקבועים לא משקיעים

מאמץ מיוחד להתעלם

מן הוורודה המטרידה.

לא הכרתיה,

עקבתי אחריה,

לצערי החמצתי

את הרגע בו וויתרה

וירדה בתחנה.

ולרי

וילון השטף המגנטי בחלונה שיקף צבע אדמת בזלת עם מתווים חדים של סלעי יסוד צבעוניים.

ולרי אהבה נוף מדברי בין ראשון לשישי ובסופי השבוע הותוו עבורה נופי דמיון מכאניים.

כעת נזכרה איך סובב סביבה וקירקש במפתחות עם ההילוך האנדרואידי מונוטוני שלו.

מדוע חשה מוטרדת אם אינו יצור, לא מן הזן הגברי ולא משום זן אחר.

וידוי עצמי, בוודאות זה מה שאני צריכה,

או זריקת תרכיב וירוס לניקוי פנים גופי ופילינג נמלים להשלמה מבחוץ.

נו, זה כבר אובדני, זה יותר מדי אנושי הכאב הזה.

זה יותר מדי אנושי לערוג כך על ול-אופוס 1 עם העיניים המזורגגות שלו

אבל, למה , למה תכנתו אותו כל כך יפה?

זה לא אנושי, צרחה.

ואז הייתה בטוחה שראתה בחלון שיטפון אדום זורם בואדיות הנוף המדברי.

מן זרם ולדני שכזה, רק זה חסר לה, לכוהנת הויברטורים הבילטראליים.

זרם ולדני, מי תכנת אתכם  לכל הרוחות?

כמו חוני המעגל

כמו חוני המעגל,

תנו לי לעמוד, לשבת, לחדול.

פנו דרך להאטה,

סקלו אבני הנגף בנתיב המחשבה.

הציבו תמרורים לשתיקה,

גדרות נגד מסיגי גבול.

שמרו את פתחי, הגיפו אגפי

כמו חוני המעגל,

סמנו סביבי את המרחב.

יהיה בו הזמן שהיה,

יהיה אפור ומאובק, חונק וצמא לגשם.

יהיה מרוגב ומחוצץ כנהר חרב.

בגבולי לא יבוא גשם.

כמו חוני המעגל,

הציפייה נעימה מהתגשמותה.

אקופואטיקה

על הנוף שהיה לנו פעם ואולי יחדל להתקיים

 

מתוך הספר  הו מי או סתה

טבריה מביטה בכנרת
רְחוֹב פּוֹקֵחַ עַיִן
מַבִּיט ישָָׁר וְרוֹאֶה:
קַשְׂקֶשֶׂת מַיִם מִתְנַדְנֶדֶת,
נוֹצֶצֶת.
קַשְׂקַשֵּׂי אֲגַם כִּנֶּרֶת
מְעַפְעֲפִים לָרְחוֹב,
רוֹמְזִים
וְזֶה נוֹפֵל בְּרִשְׁתָּם
גַּם הַיּוֹם,
כְּאֶתְמוֹל

יום המחרת

הבוקר שהפציע שכח את הלילה שילד אותו.

הוא אהב את מראהו הטרי והרחוץ

והתפדר באפר השדות והתבשם בריח ניצני היסמינים.

הוא לא יכול היה לדעת שגם הלילה היה פעם בוקר ילדי וצוהל

ורק הזמן לקח ממנו את בחרותו והוא השתנה והזדקן אל השקיעה.

הלילה הזקן  עקב אחר הצעיר הנמרץ שהשחיץ פנים אל השמש

והרהר בכוחה של זו להזקין את אלו המשתזפים לאורה.

אחר כך,

ניחוח היסמין נמהל ונעלם בחום הצהריים

והבוקר הבין שהפך ליום וקיבל על עצמו את הדין.

הוא התפלא על העצלות שנכנסה בו

וחיכה למשב הבא של הרוח

תוך שהתערסל בין הבקעה אל ההרים שהקיפו אותה.

תנומה נכנסה בו והוא היה הלום מאור מסנוור

וחום מעיק שהביא אתו את זבובי הצהריים

שהציקו ועקצו בין ההפוגות במשבי הרוח

שהזכירו לו את הזמן המתקדם לאיטו.

כשהתעורר משנת הצהריים הטרופה הבין שהפך לעת ערב

ונכנסה בו נכלוליות והוא החל הוגה

ותוהה מדוע היה עליו להיוולד אם עוד מעט יגיע קיצו.

איך ידע על קיצו?

הוא חש  איך הצמיגות והלכידות של הבוקר

התחלפו במין אווריריות לא יציבה.

לפני שמת ,ברגעי השקיעה , ראה בעיני רוחו את בנו בכורו,

יום המחרת.

 

שירה,אקו,פואטיקה,poetry