נשמה יתרה

 

 

 יונים הִדְסוּ בגאון על השביל.

המכונית צפרה פעם ועוד פעם,

נפשן ניצלה.

 

שועל זריז מיהר לדרכו,

הימר וחצה דרך.

מעל לגופה המעוכה בִּיקַשְתְ

את הנפש המרחפת.

 

כלבך המפונק מת

ונקבר באדמה הקרה.

את נותרת ערה כל הלילה,

מתפללת שייחם.

כלבי

 

היה לי כלב שידע לזהות

את קול האזעקה.

אל יקל בעיניכם הדבר.

כלבי נתן סימן, אז רצתי,

בלי לדעת לאן.

בין מקלט למרחב מוגן.

 

המשכנו, הכלב ואני,

התבלבלנו והתעייפנו עד שפסקנו

ועשינו רק מה שנחוץ.

אפינו עוגות.

לוכדי העפיפונים

לוכדי העפיפונים היו עסוקים.

כל הבוקר נמשכה מלאכתם.

בזינוק סילוני רחשו ובידם

כעין הרשת לצייד פרפרים.

עפיפונים עלו בין בתי העיר,

זנב נע, זנב מתיישר,

פרצוף מתנדנד ומתחצף,

צהלה משתלחת לאוויר.

הצייד נמשך, כל הבוקר נשמעו,

זמזום המנועים,

אוושת הרשת הלוכדת,

עם רפרוף הגוף המת.

בערב כוסו סמטאות

בגוויות המרוטות.

עלובות התבוססו,

נרטבו וכבדו מאוד, מאוד.