הרוח

והייתה שם בהרי הקווקז

הרוח משוטטת והיו להקות הזאבים

נאספות ויללות צבעו את הכפור

בשיגעון אדום של רעב.

עלים ניתקו משיחים כפופי רוח,

הסתחררו באומללות ונעו כמטבעות,

נרדפים התפזרו,

על הדרך שסופה אַיִן.

הרוח דבקה בשיירת

ההולכים כאבק לבגד,

נטפלה לחלשים,

זינבה בהם, לא מרפה.

ההולכים בראש, מיטיבי

ניגון, יודעי שְחוֹק וּרְקוֹד,

היו עמוד הֶעָנן במחנה.

והנִשְרכים?

לא היה להם עמוד האש,

לסְכוֹר

את פי

הרוח.

 

 

 

 

 

 

חתונות ולוויות לוויות וחתונות

החתנים מכסים את המת ברגבי עפר.

המלווים נפרדים,

רגועים. גם הלילה ישנו על משכבם.

המקוננות מייללות, ילל היטב.

מסיעות דמעה מן הלב אל

הלחי, החי מבכה את

המת, מזדכך.

המלווים עוזבים משכב

אבלות,ממהרים  לחתונה.