חוטים ירוקים

חוטים ירוקים,

עולים מִשֶלֶף אשתקד.

מן המצע האפור, שוכני עפר

פורצים מִבֵּין גוויות הוריהם.

 

הגשם הצמית את אלו שעמדו

כחומה בצורה,

זקופה, בלתי עבירה.

 

היו למִרְמס,

האבות הזקנים האפורים,

בשידפונם, עמדו רצוצים.

ספינה במפרץ גיברלטר

אני נלהבת, אתה מצנן אותי.

אני ספינה במפרץ גיברלטר.

כשנחזור ואעלה מפרשיי,

אפלח נתיבי בך,

אתה תהיה גבוה ובהיר.

ציפורי יבשה ילוונו וישובו,

ציפורי הים,

ימתינו אל מול הצוקים.

אתה תהיה נמוך וקודר,

אפלולית תכסה בליטת שפתיך,

דמותך  בענן תיעלם.

מיוצבת מתמיד, אתנדנד,

בזמן הזה, זמן המסע.

אמי

אִמִּי, גַּן פּוֹרֵחַ

כּוֹבָעִים וּצְעִיפִים.

כְּשֶׁצָּעַדְתְּ נָעוּ פְּרָחִים

בְּשִׂמְלָתֵךְ, עַל אַגָּנֵךְ,

וַחֲרוּזִים צִבְעוֹנִיִּים

נָקְשׁוּ עַל חָזֵךְ הַדָּשֵׁן.

אִמִּי הַשּׁוּלַמִּית, שָׂדֶה פּוֹרֵחַ

בְּלֵב מוֹשָׁבָה תְּמֵהָה,

נָשִׁים בְּמִטְבְּחֵיהֶן הִטּוּ אֹזֶן כְּשֶׁעָלוּ,

מֵחַלּוֹנֵךְ, רְנָנִים שֶׁל בֹּקֶר.