*

שוב אני מניחה עצמי,
שוב יושבת מול ההר.
שוב נקלט בי מצב רוחו
של ואדי מוריק בחודש טבת
זה.

מישהו בנה ספסל,
מישהו פרץ שביל,
להולכים הבאים מנצרת.
הם נעים בשורות ופניהם אל החוף.
קול זמרתם מרעיד את פני האגם.

אני ראיתי ילדה רועה בנחל,
היא ביקשה עיפרון ונתנה לי חליל.
רגליה הדקות טופפו על סלע,
רשמו עליו,
מילים למחר.

ניתן כעת להגיב לפוסט

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.