גן געגועים / מתוך שירת האדמה

 

עֵץ הָאֱגוֹז פָּרַשׂ בַּחֹרֶף
מַרְבַד עָלִים חוּם־אָפֹר
בְּגִנָּתִי.

עָלָיו נֶאֶסְפוּ בִּשְׁכָבוֹת,
יָבֵשׁ עַל רָטֹב,
נִדְרְכוּ, נִתְפַּצְפְּצוּ.

צִפּוֹרַי הַבֹּקֶר שֶׁאָהַבְתָּ
הִתְאַמְּנוּ שָׁעוֹת
בְּזִמְרָתָן.

עָלִים נָשְׁרוּ מִשִּׂיחֵי
וֶרֵד הַתֵּה הָרֵיחָנִיִּים,
בְּאָדֹם, בְּצָהֹב וּבְלָבָן.

עֲרֵמַת מַחְשְׁבוֹתַי, כְּעָנָן נוֹדֵד,
הִרְחִיקָה לְגַן גַּעְגּוּעִים בּוֹדֵד.

הֵדֵי בְּשָׂמֶיךָ נָשְׂאוּ קוֹלָם.
שׁוּב שָׁמַעְתִּי קוֹלְךָ בַּגָּן.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.