מילה בתוך הרפרוף
ספר שירים שלישי של רחל מדר
הוצאת אש קטנה 77
אישה הולכת בנופי שמורת הארבל. היא דורכת בתוך שלוליות,
מביטה סביב והנוף, ורגעים בתוכו, מושכים אותה אל מחוזות
הילדות.
מילה בתוך הרפרוף, ספרה השלישי של רחל מדר, חוזר לראשונה ובאומץ אל "מה שהיה חשוב אז." הטבע נוכח בהווה, נוסף לו לק אדום בבהונות, אך הוא גם חוט מקשר לחוויית הילדות: חוויה של התמזגות קוסמית־ארוטית עם העולם.
השירים אוספים אליהם רגעים של פתיחה. הנוף נחווה כמרחב בטוח המשכי, של עצמי ללא גבולות, לפני שעטה עליו ארשת רצינית וקפא בתוך דמות ותפקיד.
מדר מגייסת ומפעילה את פרטי הנוף לכדי יצירת דיוקן מיתולוגי
של אישה עתיקה, כנענית, שורשית, אדמתית, צחיחה ופורייה כאחת. הטקסט מעלה אתו חזיונות עבר קדומים, כמו־תנכיים, והופך למנשר פמיניני, אם לא לומר פמיניסטי. תנופת הנדנדה של הילדה גורפת את כל הנשים והזמנים כולם.
ד"ר אפרת מישורי
שירים מהספר לטעימה
הזמנה
גֶּרֶם מַדְרְגוֹת
תָּלוּי עַל קִיר לְבֵנִים אֲדוּמוֹת לְהַחְלָפָה,
מַזְמִין לַקָחַת קִיר חִיצוֹנִי וְדֶלֶת.
בּוֹאוּ לַחָג,
נֹאכַל אֲרוּחַת עֶרֶב,
יֵשׁ לִימוֹנִים כְּבוּשִׁים וְשֵׁיכָר אַגָסִים.
אָנָּא,
הִתְעַלְמוּ מִן הַעֲטַלֵפִים.
חזיון
עֲקֵבוֹת,
סִימָנִים בַּחוֹל,
שֶׁקֶט אָבִיךְ.
שׁוֹטֶפֶת פָּנֵיהָ.
אֲדָווֹת וְרוּדוֹת אֲדוּמּוֹת
נָעוֹת לְרוֹחַב הַמֵיכָל.
אֱלִיפָז!
אֱלִיפָז!
הוּא בָּא,
צוֹעֵד,
הוֹלֵך בַּחוֹל עַל עִקְבוֹתֵיהָ
עִם שַׁחַר.
הולכת
הוֹלֶכֶת, צְרִיכָה לָלֶכֶת, אוֹהֶבֶת לָלֶכֶת.
בַּשְּׁבִילִים הַקַּרְקַע הִיא עָפָר אָבָק טָחוּן
הַשּׁוֹמֵר עַל עִקְבוֹתַי
פַּעַם הָרֶגֶל הָיְתָה יַחְפָנִית,
נִכְנְסָה עֵירֻמָּה אֶל שִׁכְבַת בֹּץ שֶׁל אֲדָמָה מֻשְׁקֵית.
פַּעַם הָאֲדָמָה נָתְנָה
הַגַּן הָלַךְ וְנִבְנָה מֵעַצְמוֹ
יָדַיִם הָיוּ פִּגּוּמִים
וְאֶצְבָּעוֹת מַחַט תּוֹפֶרֶת בְּאָרִיג
הָאָב הִשְׁאִיר אַחֲרָיו פְּתָקִים עִם הוֹרָאוֹת:
"צָרִיךְ לְהַשְׁקוֹת בַּהֲדָרִים"
כָּךְ הַגַּן נִכְנָס אֶל הַבַּיִת
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת "הוֹלֶכֶת, צְרִיכָה לָלֶכֶת, אוֹהֶבֶת לָלֶכֶת"
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת "אֲדָמָה טוֹבָה, אֲדָמָה חוּמָה, אֲדֻמָּה"
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת "אַבָּא אֲדָמָה"