שֻׁלְחַן עֵץ מַשְׁמִים
עָמֹק בְּסִרְפַּדִּיָּה מִתְפָּרֶצֶת,
חוּם בְּתוֹךְ יָרֹק
מִתַּחַת עֵץ הַתּוּת.
בְּמַבָּט עָקֹם מְחַיֶּכֶת
נַדְנֵדָה מְרֻפֶּטֶת.
שְׁנֵיהֶם מְנֻקָּדִים
בְּגֶזֶם זְמוֹרוֹת שֶׁנִּשְׁכַּח לְמָחָר.
מְצַקְצֵק, מְתַקְתֵּק,
רוֹחֵשׁ בְּיָרֹק בְּתוֹךְ חוּם,
הַגַּן הֶעָזוּב בַּחֹרֶף
מְנַכֵּשׁ מַכְאוֹבַי.
3 ?דצמבר 2021
לפוסט הזה יש 2 תגובות
כן , אני זוכרת ואני שמחה ששיר שכתבתי מפעיל כל מיני זיכרונות. זה כל כך טוב לקבל את המשובים האלו.
אחותי זה מזכיר לי את פינת עץ התות בראש פינה למעלה בסוף הרחוב לפני תחילת רחוב האבנים = מתחת לבית הספר את זוכרת היכן שהיה בית החרושת