קסם הכנרת

 

השתקפותה של ספינת התיירים Holyland Sailing  נראתה כמו ציור אימפרסיוניסטי של אותה סירה. הדמות שבמים רעדה קלות וביחד עם המוסיקה שנשמעה בבית הקפה היוותה צינור אסוציאטיבי עבורי לסיין בפריז.

כל מה שחיפשתי מצאתי כבר בצהרי יום זה. אין לי צורך לשבת לשם כך בקפה פריזאי.

אני קוראת במאמרו של אלבר קאמי והוא אומר: "מעולם לא נוצרה אף לא יצירה גאונית אחת מתוך שנאה ובוז." הוא מלמד זכות והוא מליץ היושר של כל אדם.

כחלק מהתעסוקה שלי כעת אני צופה על העוברים ושבים בטיילת.

הדייג שקודם לכן חתר בסירה קטנה עמוסה ברשתות דיג  בתוך המרינה צעד כרגע על הטיילת במגפיי העבודה שלו. עקבתי אחריו כדי לראות האם הוא יקנה סיגריות, לא,  הוא קנה בקבוק "קולה" ולא דיאט.

ממש בצמוד למרינה עומד מתקן מאוד מוזר שנראה כמו איזה כלי שייט צבאי. יש בו מעין תפזורת של תרנים קצרים וכל מיני בליטות על גבי משטח שנראה מרחוק כסיפון והכל צבוע בצבע תכלת. זהו מתקן שפולט סילוני מים ומתאחד בפעולתו עם קרני הלייזר שיוצאות ממתקן כדורי המוצב על גבי עמוד הניצב לגובה מעל לטיילת. פעולתם מייצרת את המופע שנקרא "טיבריום".

עיר מאוד רוחנית, טבריה. יש פה רוחניות מסוגים שונים לכל חפץ.  אגם הכנרת, ישו, טבריה עיר הקודש, רבנים וקברי רבנים.

על כל אחד מן העמודים של מתקן סילוני המים עמד קורמורן אחד. כל אחד מהם בגלל גופו הגמיש התמזג עם העמוד כמעט בקו אחד.

וכעת בחלק הקדמי של המרינה ,באזור הקרוב לים שם ניתן לעמוד או לשבת מול הכנרת לכיוון המזרח, ראיתי קבוצת נשים חסודות בשחור. הן התעכבו תחילה מול המים ואחר כך ישבו לנוח בכיסאות.

הטיילת מאוד נקייה. אולי זה הגשמים הרצופים שסחפו איתם שרידי פסולת או דלילות הטיילים בחורף. בכל זאת קבוצות מגיעות גם ביום נאה כזה של חודש שבט. מגיעים תיירים מיפן וסין ותיירי פנים בחבורות קטנות יותר או זוגות.

המעניינים ביותר הם התיירים החרדים שנראים כאילו המשיכו בדרכם מרחוב יפו בירושלים או אפילו משכונת גאולה שם. בצעד מדוד הם צועדים ונהנים מכל הבא ליד: המרצפות הנקיות, האוויר הצלול, קסם הכנרת, סחרור השחפים וצלילת הפרפור. הם  לבושים כביום חג, אם זה הכובע של הגבר חלוק המשי העוטף את גופו או תיק היד התלוי על ידה של האשה. הם צועדים לאט, אולי מדברים מעט.

האם יבואו בערב לראות את מופע ה"טיבריום"  גאוות ראש העיר ופרנסיה? אולי יבואו ולא ידעו כי בסילוני המיים ובהולוגרמות הלייזר , יגיע יהודי אחד עתיק שחי ממש כאן לפני יותר מאלפיים שנות. לא שנות גלות, אלפיים שנים למשיחיותו. ישוע מנצרת קם לתחייה בכל יום בערב כאן בטיילת בטבריה.

היו מי שניסו למנוע ממנו להשתלב במופע.     "צלם בהיכל" קראו הרבנים למיצג והוסיפו  "חשכו עינינו ודאבה נפשנו למשמע השמועה הנוראית על אודות מצגת מזרקה המראה את אותו האיש ובתי יראתם ועוד רחמנא ליצלן באווירה מיסיונרית מובהקת, וכל זאת בעיר הקודש טבריה".

 

אילו היה אפשר לבצע זאת,  היו פרנסי העיר נענים לרבנים אך לא  עלה הדבר בידם.

הציעו הצעה: שיופיע רק בפני הצליינים.

 

 

שרה במזרחית

צִפּוֹר מְסֻגְנֶנֶת

כֻּלָּהּ מְאֻפֶּרֶת, עֵינֶיהָ עֲשׂוּיוֹת,

רִיסֶיהָ שְׁחֹרִים וַאֲרֻכִּים,

שָׁרָה לִי בַּבֹּקֶר בְּמִזְרָחִית

מָוָואלִים רַכִּים.

 

וְכָךְ סִלְסְלָה לִי

הַצִּפּוֹר הַמְּאֻפֶּרֶת

כָּל נוֹצוֹתֶיהָ וָרֹד וּתְכֵלֶת –

 

"בְּגוּפִי אֲנִי שָׁרָה

בְּנִימַי מְקֻדָּדִים צְלִילִים

נֶאֱגָרִים, נִשְׁמָרִים

נִפְרָטִים וּפוֹרְצִים.

 

אֲנִי הַצִּפּוֹר שֶׁל הָאֲנָשִׁים-יְלָדִים."

 

הַמַּסֵּכָה הַמְּאֻפֶּרֶת

בְּוָרֹד וּבִתְכֵלֶת

הִתְנַדְנְדָה קַלּוֹת וְהִתְיַצְּבָה.

 

וְהִנֵּה, בִּתִּי הִיא זוֹ,

אִשָּׁה-יַלְדָּה,

אִשָּׁה.

 

אזכר בך

כשיפלו בגני תפוחים רעננים

אל מיטת עלים חמימה ויתלעו,

אזכר בך, בוקר.

 

העננים, עפעפיים לבנים דקים,

נמשכים מעלה במסקרה ורודה

וירח צף בסומק הבהיר.

אזכר בך, בוקר.

 

מביטה מולי  מזרחה,

מאטה צעד, ממתינה לך.