המתים

"מה עושים במתים?…" שואל זבאלד ב"קמפו סנטו"

"מעטים מהם נקברים מן הסתם בקבר קריר. ומי זכר אותם, מי זוכר בכלל?.. איננו רוצים אלא להיפטר בלי הרף מן המשקל העודף, לשכוח כליל כל שאפשר לזכור, את נעורינו, את ילדותנו, את מוצאנו, את אבותינו ואבות אבותינו… כל העבר כולו יתמסמס ויהיה לחומר עמום, חסר-צורה וחסר-הגדרה. ומתוך הווה נטול זיכרון ולנוכח עתיד שאיש שוב לא יוכל לשוותו בנפשו ננטוש לבסוף אנו עצמנו את החיים ואפילו לא נבקש להישאר עוד זמן מה לפחות או לחזור מדי פעם בפעם לביקור".

 

מתוך: הו מי או סתה

חתונות ולוויות, לוויות וחתונות

הַחֲתָנִים מְכַסִּים אֶת הַמֵּת בְּרִגְבֵי עָפָר.
הַמְּלַוִּים נִפְרָדִים,
רְגוּעִים. גַּם הַלַּיְלָה יִישְׁנוּ עַל מִשְׁכָּבָם.

הַמְּקוֹנְנוֹת מְילְַּלוֹת, ילֵַּל הֵיטֵב.
מַסִּיעוֹת דִּמְעָה מִן הַלֵּב אֶל
הַלֶּחִי, הַחַי מְבַכֶּה אֶת
הַמֵּת, מִזְדַּכֵּךְ.

הַמְּלַוִּים עוֹזְבִים מִשְׁכַּב
אֲבֵלוּת, מְמַהֲרִים לַחֲתֻנָּה.