מה שעולה לי בראש כעת כאשר אני קוראת את וירג’יניה וולף הוא עוצמתן של המילים. כלומר מה שהיא בעצם אומרת שהאמן מסתכל לתוך עצמו ואחר כך כותב על העבר, ההווה…