בבוקר
זה היה מאוד מוקדם, צעדתי, השלתי את שמלתי, השמלה נגררה, מרוסקת כשלכת. עמדתי עירומה וזקופה, מעל לטורעאן הורוד. בטרם טבריה, גילתה את השמש.
זה היה מאוד מוקדם, צעדתי, השלתי את שמלתי, השמלה נגררה, מרוסקת כשלכת. עמדתי עירומה וזקופה, מעל לטורעאן הורוד. בטרם טבריה, גילתה את השמש.
חשבתי על כל הערים בעולם, שהתגעגעתי אליהן, ונכספתי להגיע עדיהן, וידעתי, גם בעירי עלים נושרים, עגלגלים, מסתחררים בנפילתם. טוב לי בנפילת העלים.
רחוב פוקח עין מביט ישר ורואה: קשקשת מים מתנדנדת, נוצצת. קשקשי אגם כנרת מעפעפים לרחוב, רומזים וזה נופל ברשתם גם היום, כאתמול.
יונים הִדְסוּ בגאון על השביל. המכונית צפרה פעם ועוד פעם, נפשן ניצלה. שועל זריז מיהר לדרכו, הימר וחצה דרך. מעל לגופה המעוכה בִּיקַשְתְ את הנפש המרחפת. כלבך…
היה לי כלב שידע לזהות את קול האזעקה. אל יקל בעיניכם הדבר. כלבי נתן סימן, אז רצתי, בלי לדעת לאן. בין מקלט למרחב מוגן. המשכנו, הכלב ואני, התבלבלנו…