קטגוריה: בלוג

רקורסיה מתורגמת לעיתים להתייחסות עצמית. היא נפוצה מאוד בתחום חקר המתמטיקה והמחשב.

רקורסיה הדדית מתרחשת בין שתי תופעות או יותר, כאשר האחת מכילה את השנייה וחוזר חלילה: א' מכיל מופע של ב', וב' מכיל מופע של א' (אם נביט על א' וב' כאחד – הם מקיימים רקורסיה רגילה), למשל כאשר מוצבת מראה מול מראה.

אשה רקורסיבית / רחל מדר  טיוטה 21.9.18

זה שיר שלא מסוגל לתאר.
אלו מבטים לפנים לאחור לפנים.
אני ואת  את ואני והבת שלי.

אשה הייתה כאן והלכה לא מזמן,
צעדה ברחוב המזיע.
ילדה גם כן ישבה, ממש כאן כעת,
נדנדה רגליים קדימה ואחור.

זו שורה שמנסה לספר, ישירות
את מה שחשבנו שידענו,
על אשה.

20.9.18

אני יודע שאני צב ים גדול ששוחה לאט ובכל זאת קצת מוזר לי שאני חבוש בכובע ומשקפיים כחולים.

האם שמעתם שצבים יכולים לישון תוך כדי שחייה – אז זה נכון, יש אפשרות כזו והיא מאוד נעימה.

היום הרשיתי לעצמי קצת לישון וקצת להביט בקרקעית. בשעת הבוקר לפני הזריחה היו המים משתקפים בצבע תכלת בקרקעית והיא נראתה שקטה ללא הפרעה כלשהי. עם זריחת השמש התחילו להתרקם על הקרקעית מעין ריבועים ומעויינים של אור, הם יצרו רשת עדינה שנחה על הקרקעית. אולי נחה זה לא כל כך מדוייק. הרשת נחה צפה והתנודדה. זה היה לפעמים ממש צהוב ואחר כך יותר בהיר כמו צבע מלאכותי שמאירים לפעמים בלילות משרשרות של נורות לבנות. לא כל הזמן בחנתי את רשת האור כי רציתי יותר לעצום עיניים ולספור בריכות. אחרי מספר ארבע עשרה כבר לא הרגשתי לאות ולא רצון לנוח. שוב הקרקעית הביטה בי וכעת חזרה לצבע התכלכל שלה. רשת המעויינים הזהובים התרחקה ממני לכיוון מזרח. רק בהרמת הראש מעל למים לנשימה הזהיב הכל מסביב והייתה שמחה באור הזה שהתפתח מחדש כאילו לא זרח מיליוני שנה קודם.

אני יכולה לדמיין את עצמי באחת המערות שבאזור קאסר אל יהוד. זהו מקומה של ראשית הנזירות הנוצרית בארץ ישראל.

אבק לבן, כוכים בסלע – למעשה דירות קטנות.

זריחה מהרי מואב על צמחיית המדבר והנמר הממהר להיעלם ושני יעלים שהתקרבו אל הנחל.

בוודאי שהייתי סובלת מחום ומיתושים וזבובים אבל מה עם הבדידות? איך אפשר לדמיין ניתוק כזה?

ימים של סופות חול ויובש ועבודה על כתבי יד.

האם הייתה שם מוסיקה ואם כן באילו כלים הם ניגנו?

יכול להיות שהיו בלאורות שלידי אנשים עם שמות מוזרים כמו: יאזון או נוח.

ליד הירדן היינו נכנסים לטבול אחת לכמה זמן. נכנסים בשביל שיצרו משפחות של חזירים בתוך הסבך ונרמזים על מציאותם של זמירי הירדן בקול החלול ההוא. האם היו שם גם כפרים של חקלאים? האם קרוב ליריחו גידלו אז עדיין את האפרסמון?

האם אנחנו כת או קהילה?

האם אנחנו מקבלים אלינו אנשים חדשים?

הכפר כמו אורגניזם צומח, כמו מושבת אלמוגים מלבלבת. בתי הכפר נבנים ומטפסים על ההר. צבע בז' לבית אחד ואחר בתכלת ובצד אחד בצבע חול אדמדם ועוד בית גדול יותר בצבע תכלת-אפור. קרני השמש מוטות כעת מצד מערב ומזהיבות כל מה שהן פוגשות.

הבתים הגבוהים משקיפים אל בריכות הדגים של מעגן מיכאל שם אנפות צועדות רגל אחר רגל במים עד הברכיים ומטות צוואר בלטישת עין אל הדג שתכנן לברוח.