על ספרה של לאה צבי דובז'ינסקי  "סדקים דקים " הוצאת ספרי עיתון 77, תש"ף

דקים

את הספר "סדקים דקים" פותח שיר ללא שם. זהו שיר ארספואטי המטיל ספק בקיום של עצמו, ספק בקיומה של השירה. זה מהלך שמאפיין את הספר, הטלת ספק, אירוניה עצמית ואירוניה כללית. בהמשך בשיר "אות לבאות" מצטרפת לאה למשוררים שקדמו לה בשאלה על הישארות המילים אחריה.

המילים, היא אומרת יהיו "שלל מילים חסרות תכן" ומוסיפה "ממילא איש לא יבין" כך היא חורצת דין על שירתה אבל בכל זאת מספקת הסבר על מה בעצם כתבה בכל הזמן הזה. על היער השחור ועל דרקונים וצפעונים ובעיקר על גוף זקן והנפש: "נפשי עלה משחיר". אם מישהו בכל זאת קורא את השירים, אז לאה  בשיר "פנקסנות" מודיעה לו כי תפסיק לכתוב כי  "ממילא אתם בעסקי פנקסנות ולא רוח" ואילו היא "מאזינה לרוח…"הרוח מנשבת, קוראת אותי אליה, להפריח עפיפונים".

למרות שלאה מודיעה כי אין לה אמץ לזעוק פן תהיה לסדין אדום שיקומו לנגחו, די ברור שהיא תמשיך. אולי עייפה מלחכות לתשומת לב הקוראים ואולי דווקא היא זוממת להפוך לאשה טווס שבשיריה תפרוש ותתאר משגליה או מאהביה כי אז אולי לעזאזל ישימו לב

"כל הלילה חשבה כיצד לעזאזל ישימו לב אליה, לאשה המחפשת מבט ולו של אדם אחד".

המהלך הארספואטי הזה בא לשיאו בשיר "בזנותך"

בזנותך/תחת אור נורה חור,/פותחת רוכסן, חולצת,/מפשילה, נפשך העיפה,/

יש שתגישי חינם אין כסף/זונה של שירים,/שוברת שורות,/גומרת על שלחן/

בגוף דואב,/רוכסת רוכסן,/שומטת גופך, נשמטת נפשך,/מחדש  / אל תוך עצמך.

ועוד בספר שירים של אשה המדברת את הנשיות שלה, שירים לאהוב, לבן הזוג שיש בהם אהבה וגם את הקוצים האלו המזדקרים להם מדי פעם בקשר הזה והקוצים הם החיוך שהורגלנו אליו בספריה הקודמים של לאה, אוהב ומריר גם יחד.

*/ "החיים נפלאים", אמר,/"ראי את הטל התלוי בשדה/

כמו יהלומים נוצצים ההופכים לאזמרגדים ירקים,/בכל רגע מחליפים צבעים"/

"אתה מדבר על הדמעות האלה?" שאלתי."

 

ובכלל אי אפשר שלא להקשיב לזעקה העולה ביחד עם התקוה

"והיה / יהפכו הימים לילות, /… קללותי  יללותי/ יללותי/ למותי."

"די, תם זמנה/ נטלתי את האהבה/ השלכתי אותה החוצה/… אבל את החלון לא נעלתי.

בספר מופיעים שירים נוגעים ללב על דמויות מן הילדות ואולי הצצה למה שמצפה לנו בספרה הבא של לאה.

 

*גילוי נאות: לאה היא חברה קרובה מאז הכרנו במפגש שירה בקרון הספרים בטבעון. גיליתי משוררת נהדרת ממש קרוב אלי כאן בגליל התחתון ומאז גם חברה.