הכפר עודנו קיים וחיים בו אנשים. חלק מהם ממשיכים את המשפחות ההן משנות החמישים.
מה שאני קוראת לו "הכפר" הוא למעשה "כרם בן שמן". ראשיתו של המקום כמושבת בצלאל שייסד בוריס שץ עבור מתיישבים, עולים מתימן. (1910-1913)
בשנת 1920 נוסד במקום מושב בן שמן, עם חלוקת אדמות חוות בן שמן, שננטשה במהלך מלחמת העולם הראשונה. בין מושב כרם בן שמן לבין חוות ניסיונות הוקם ב 1927 כפר הנוער על ידי ד"ר זיגפריד להמן. (מתוך הוויקיפדיה)
משפחתי הגיעה לכפר בשנת בשנת 1958 וגרנו שם כמה שנים עד המעבר לשכונת העובדים בכפר הנוער בן שמן. אברהם ושולמית איינהורן ושתי הבנות: רחלי ורויטל.
המשפחות שאני זוכרת מבן שמן הן: משפחת רחמן, משפחת וויץ.
בתים קטנים, שקועים בתוך חצרות רבודות בצמחייה מסוגים שונים. עצים, שיחים, צמחים עונתיים ועשבים. חלק מן הבתים היה מוקף גדר. רחוב אחד ישר החצוי לשניים ע"י כביש הכניסה אל הכפר. מן הכפר הישן הוביל דרך למושב חדיד ומן הצד השני אל יער בן שמן. הקשר שלנו ליער התחזק בימי החורף בהם אבא היה אוסף פטריות אורניות ומטגן ברוב טקס על המחבת. בריח שלהן התערבבו ריחות מחטי האורן. הטעם והמרקם הם חלק מזיכרון בן שמן.
חבורת הילדים שאכלסה את הכפר הייתה קשורה גם לילדים שגרו בהמשך בחלק החקלאי, כמו משפחת וויץ. החבורה הייתה מלוכדת בבקרים של שבת או סתם אחר הצהריים של יום חול. בערבים המתקצרים של הסתו או בימי החורף לא היה הרבה זמן לשחק ולהיות ביחד ואם קרה שנשארנו אחרי החשיכה היה פחד תוקף אותנו מן התנים שיללו שם. ללכת בחזרה אל הבית אחרי שהחשיך היה מעשה של התגברות על הפחד. לשרוק, לשיר ופשוט לרוץ כמה שיותר מהר. זה מה שעשיתי אז.
עץ תות היה בבית שלנו ובחצר הבית ממול. שלנו היה לבן ושלהם אדום. הכנת ריבה היה התפקיד של אמא.
את הזכרונות שלי מהכפר הפכתי גם לשירים:
- / מתוך הספר הו מי או סתה
עֵץ הַתּוּת לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה.
עֲנָפִים מְחַבְּקִים, סוֹגְרִים,
כּוֹס מְילֶַּלֶת אֲרֻכּוֹת.
הָלַכְנוּ לְאַט, מְסַנְּנִים מִשְּׂפָתַיִם
שֶׁלֹּא נַעֲנוֹת עוֹד
שְׁרִיקָה חִוֶּרֶת.
אוּלַי רַצְנוּ, הִתְנַשַּׁפְנוּ
נִשְׁמָעִים כְּמוֹ לִילִית
אוֹ ינְַשׁוּפָה עַל מִשְׁמַרְתָּהּ.
ושיר חדש
חומת הכפר / טיוטה 6.9.18
אמרו שראו שם כלב משוגע.
הכלב עודו נשרך שם בקושי
על השביל שיוצא מן החומה.
לבית של א. הייתה גדר אבנים.
ישבנו עליה שישה.
"זה כלב נגוע, הוא רק חולה."
"הוא משוגע אמרתי לך!"
"משוגע זה גם מחלה, נכון?"
היינו שישה, שניים לא דיברו
וגם אני.