ענפים עליונים, מזלגות כלפי שמים, תחתונים פונים מטה.   תאנה רוקדת כילדה, לציווי כוריאוגרף מיושן,   האומר "ידיים לשמיים ועכשיו לאדמה".   גם העלים ממושמעים, הם עוטים צבעי שלכת.

כשיפלו בגני תפוחים רעננים אל מיטת עלים חמימה ויתלעו, אזכר בך, בוקר.   העננים, עפעפיים לבנים דקים, נמשכים מעלה במסקרה ורודה וירח צף בסומק הבהיר. אזכר בך, בוקר.   מביטה…

והייתה שם בהרי הקווקז הרוח משוטטת והיו להקות הזאבים נאספות ויללות צבעו את הכפור בשיגעון אדום של רעב. עלים ניתקו משיחים כפופי רוח, הסתחררו באומללות ונעו כמטבעות, נרדפים התפזרו, על…

החתנים מכסים את המת ברגבי עפר. המלווים נפרדים, רגועים. גם הלילה ישנו על משכבם. המקוננות מייללות, ילל היטב. מסיעות דמעה מן הלב אל הלחי, החי מבכה את המת, מזדכך. המלווים…

זה היה סדק צר, חריר. המילים שנאמרו היו טובות. כמו האבנים שחצינו עליהן את הנחל. היינו צמודים לחובה של ארץ.